פסק-דין בתיק רת"ק 30545-10-11

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון (כב' השופטת ש' דקל-נוה) מיום 27.9.11 שבו קיבל בית המשפט את תביעתו של המערער נגד המשיבים 1 ו-3 (להלן: " המשיבים"), ודחה את התביעה שכנגד שהגישו המשיבים, דחה את תביעתו של המערער נגד המשיבה 2 (להלן: " המשיבה") וקיבל תביעה שכנגד שהגישה המשיבה.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובעיקרי טיעון שהגיש המבקש, ושמעתי את המבקש ואת המשיבים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

המערער שכר דירה מהמשיבה למשך שנה אחת ושילם דמי שכירות לשלושה חודשים מראש. המשיבים (שמי שפעל מטעמם היה המשיב 3) תיווכו בעסקת השכירות וקיבלו את שכרם מהמבקש.

המבקש תבע החזר דמי השכירות ששילם בטענה שהדירה הייתה במצב לא ראוי למגורים, ובטענה שבטרם נכנס להתגורר בדירה השכירה אותה המשיבה. כן תבע מהמשיבה את דמי התיווך ופיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה. את המשיבים תבע המבקש להחזר דמי תיווך מפני שאלו היו חסרי רישיון תיווך.

המשיבה כפרה בטענות המבקש, טענה שהוא עצמו השכיר את הדירה שלא על דעתה לבני מיעוטים והגישה תביעה שכנגד לפיצויים בגין הפרת חוזה השכירות בהשכרת המשנה, להוצאות שונות שנגרמו, לעוגמת נפש, לפיצוי עונשי ולפירעון חשבונות חשמל, ארנונה ומים שלא שולמו.

המשיב 3 תבע בתביעה שכנגד את יתרת דמי התיווך וכן נזק שלטענתו גרם המבקש למשרדו.

במהלך המשפט הסכימו הצדדים להיבדק בבדיקת פוליגרף. המשיבה נשאה בהוצאות הפוליגרף והיא והמשיב 3 נבדקו, אלא שהמבקש לא התייצב לבדיקה וחזר בו מהסכמתו.

בפסק הדין מצא בית המשפט כי המבקש הוא שהשכיר את הדירה לאחרים, שלפיכך דחתה את תביעתו. תביעת המשיבה התקבלה בחלקה באופן שהמבקש חויב לשלם למשיבה 5,000 ש"ח בגין טרחה, בזבוז זמן ועוגמת נפש ו- 836 ש"ח עבור חשבונות חשמל ומים.

בפסק הדין נפלה טעות ובית המשפט חיבר סכומים אלו לסכום של 8,236 ש"ח, בזמן שהסכום הנכון הוא 5,836 ש"ח. ובמובן זה יש לראות את פסה"ד כמתוקן בפסק דין זה.

בית המשפט קיבל את תביעת המבקש נגד המשיבים וחייבם להחזיר את דמי התיווך שגבו מפני שלא היה להם רישיון תיווך, ודחה את התביעה שכנגד שהגישו שלא הוכחה.

בבקשתו חוזר המבקש על טענותיו לבית משפט קמא, ובטיעוניו לפניי טען בעיקר לאפשרויות פשרה שעלו בבית משפט קמא ושאותן ביקש לקיים עתה. המבקש מוסיף וטוען כי המשיבה קיבלה החזר בסכום של 1,200 ש"ח מתוך 2,400 ש"ח ששילמה לצורך בדיקת הפוליגרף, אולם בית המשפט חייב אותו להחזיר לה את הסכום המלא ששילמה.

המשיבים מתנגדים לבקשה ותומכים בפסק הדין.

פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק היטב והוא ניתן על יסוד קביעות שבעובדה שאין מקום להתערב בהן. גם שיקוליו של בית משפט באשר להודאה והדחה ראויים. המבקש לא הוכיח כי סכום של 1,200 ש"ח הוחזר ממכון הפוליגרף למשיבה. אפילו אין מכון הפוליגרף גובה עבור בדיקת המבקש, עדיין עפ"י פסה"ד שילמה המשיבה הן את עלות בדיקתה, הן את עלות בדיקתו של המשיב 3, לפיכך גם טענה זו ראויה לדחייה.

בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות, כפוף לתיקון הטעות המפורט לעיל.

הבקשה נדחית.

ניתן היום,  ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: